בית ההארחה של ה- ss

 ממקום מושבו בכלא מכר מינו את חלקת האדמה ואת הווילה במחיר של 1‪.95 מיליון רייכסמארק ל"קרן נורדהאף", שהוקמה ב-1939 על ידי ראש משטרת הביטחון, SS-גרופנפיהרר ריינהארד היידריך - ושמטרתה היתה הקמתם ותחזוקתם של בתי הארחה לחברי שירות הביטחון של ה-SS ולבני משפחותיהם. כספי המכירה לא שולמו למינו, אלא שימשו לסילוק תביעות שיבוב של הבנקים ושל בירת הרייך ברלין.

ב-15 בנובמבר 1940 כתב היידריך לאלברט שפר, המפקח הראשי על בינוי בירת הרייך, כי רכישת החלקה ברחוב אם גרוסן ואנזה 58/56 דוחקת, מפני ששר התעמולה גבלס הביע גם הוא עניין בנכס. במכתבו כתב היידריך, בין היתר, כי "בעתיד תשמש החלקה כבית הארחה (מבלי לתפקד כבית הבראה או כמלון) עבור ראש משטרת הביטחון וה-SD, וזאת למרות האפשרויות הגלומות בה לפעילויות ספורט של שיט ושחייה. בשל תנאי הקליטה הטובים במקום, בזמן המלחמה ישמשו החדרים העליונים באופן זמני (ללא כל שינויים מבניים) לניטור פסיבי של תשדורות רדיו. בעיקר תעמוד החלקה לשירותה של ה-IKPK [ועדת השיטור הפלילי הבינלאומי]".

באוקטובר 1941 נפתח בית ההארחה של משטרת הביטחון וה-SD בווילה ששימשה בעבר את מינו. כאן התארחו קציני SS בכירים, מפקדי האיינזצגרופן (עוצבות המבצע) או ראשי שירותים חשאיים של מדינות ידידותיות. בתחילת פברואר 1943 מכרה "קרן נורדהאף" את החלקה תמורת 1‪.95 מיליון רייכסמארק לרייך הגרמני (מנהלת המשטרה) – לשם "המשך תפקודה כבית אחווה וקצונה של משטרת הביטחון" (סעיף 4 לחוזה המכירה).

ראש המשרד לשירותי ביטחון פנים, SS-גרופנפיהרר אוטו אוהלנדורף (Ohlendorf), העביר באוקטובר 1944 את מפקדתו לווילה. פקודיו התדיינו כאן עם נציגי משרדים אחרים בשאלות של מדיניות פנים או בהתמודדות עם תוכניותיה של תנועת ההתנגדות הגרמנית להובלת רפורמה מנהלית. בדצמבר 1944 יזם אוהלנדורף ישיבה בנושא "שאלות ותשובות חברתיות", שבה לקחו חלק פרופסורים ועובדי ממשלה ולשכות שונות של המשטר הנאצי. מומחים אלה דנו בסוגיות מדעיות ופוליטיות שנויות במחלוקת ובהכנת תכניות לתקופה שלאחר המלחמה.

לקראת סיום המלחמה, ראש הגסטאפו היינריך מילר התאכסן לעיתים קרובות בווילה. מכאן ניהל משא ומן עם נציגי מטה הצלב האדום בז'נבה על כניעתם של המחנות רוונסברוק וזכסנהאוזן.