גלויה, הרייך הגרמני, 1923
גלויה: "גרמנים, חישבו על כך!"
הקטע הקולי במילים
הגבר שבחליפה אוחז בידו סכין ודוקר בגבם את החיילים, הלוחמים באומץ. קריקטורה זו מ-1923 מתארת כך את העלילה הנפוצה שנודעה בשם "תקיעת הסכין בגב האומה". לאחר מלחמת העולם הראשונה התפשטה עלילה זו במהירות ברפובליקת ויימאר הצעירה, כפרשנות חדשה לתבוסת גרמניה במלחמה. לפי פרשנות זו, אולץ הצבא הגרמני להיכנע ב-1918 עקב בגידתם של חוגים יהודיים מהפכניים מבית.
בגלויה מוצגים שני בוגדים לכאורה מחוגי הפוליטיקה: פיליפ שַיידֶמַן (Philipp Scheidemann), פוליטיקאי מהמפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה, נראה כאן אוחז בסכין. בנובמבר 1918 הוא הכריז על הקמת הרפובליקה וחרץ בכך את גורלו של שלטון המלוכה בגרמניה. זמן קצר לאחר מכן, חתם מתיאס אֶרצבֶרגֶר (Matthias Erzberger) ממפלגת המרכז הקתולית, הגבר שנראה מאחוריו, על הסכם הפסקת האש שהביא לסיום הלחימה. מימין, על שקים עמוסים בכסף, יושבים המנצחים-לכאורה במלחמה – שניהם יהודים. לפניהם מונחים עיתונים – רמז לשליטתם-לכאורה של היהודים בתקשורת.
גרמנים רבים שמחו לקבל את ההסבר הזה, שהציע פרשנות אלטרנטיבית של ההיסטוריה, מפני שהתבוסה במלחמת העולם הראשונה עדיין נחשבה בעיניהם משפילה. הם דבקו בעקשנות במיתוס שהחיילים הגרמנים בשדה הקרב היו "בלתי מנוצחים", ושבתבוסה אשם גורם אחר. בחיפושם אחר שעיר לעזאזל, הם השתמשו בדימויי אויב סטריאוטיפיים מן העבר – בעיקר סוציאליסטים, קתולים ויהודים.
משתתפים רבים בישיבה, שהתכנסה כאן בוואנזה ב-1942, הפנימו את העלילה הזאת עוד בילדותם. הם האמינו כי המשטר הנאצי יוכל לסייע להם להתגבר על תחושת ההשפלה.