אלבום תמונות ״וילה מרלייה״, ברלין, בסביבות 1916
על הבניין
הקטע הקולי במילים
הכניסה לווילה נראית גם בימינו פחות או יותר כפי שהיא מוצגת בשני התצלומים, שצולמו כמה שנים לאחר הקמתה ב-1915. בתצלום השמאלי נראים בעליה הראשונים של הווילה, התעשיין אֶרְנְסְט מָרְלִייֶה (Ernst Marlier) ואשתו. מהתצלום אפשר להסיק שהווילה שימשה למגורים, עד לשנת 1940 – אז מכר אותה פרידריך מינו (Friedrich Minoux), הבעלים באותה עת, לקרן נורדהאב (Nordhav). הקרן, שהוקמה על ידי ריינהרד היידריך, רכשה וניהלה נכסים ששימשו כבתי נופש לאנשי ס״ס ומשטרה.
זמן לא רב לאחר מכן הורה היידריך לקדם את הווילה כבית הארחה חדש, וציין שמצויים בו "טרקליני חברה" אטרקטיביים, דוגמת חדר מוזיקה וחדר ביליארד, מרפסת וגן חורף. הבניין היה אמור לשמש "מרכז למפגש בין חברים לנשק של מנהיגי ס״ס מחוץ לעיר, מקרב משטרת הביטחון ושירות הביטחון". מאיגרת מידע של המשרד הראשי לביטחון הרייך בחודש אוגוסט 1942, עולה כי באותו קיץ התגלה שבבית ההארחה הפופולרי "נערכו כבר בשעות היום הילולות שתייה".
בווילה נעשה שימוש מסוג אחר לגמרי לאחר המלחמה: מ-1952, ובמשך למעלה מ-35 שנה, חכרה עיריית רובע הפועלים נויקלן (Neukölln) שבברלין את הווילה והפעילה במקום אתר הבראה עבור תלמידי בית ספר.