שלמה בר וינר, ללא ציון מקום, לפני ה-18 במרץ 1942
שְלָמָה בֶּר וינר (Szlama Ber Winer) – טכניקת הרצח
הקטע הקולי במילים
״לרכב הייתה קונסטרוקציה מיוחדת.
הוא היה בגודל של משאית רגילה, בצבע אפור.
בחלל הפנימי היה חיפוי פח, לא היו מושבים.
בין החלק האחורי והקבינה של הנהג היו שתי שמשות קטנות שדרכן בדקו עם פנסים חשמליים אם הקורבנות כבר מתים.״
כך מתאר שלמה בֶּר וינר את המשאיות שבהן חנקו הגרמנים למוות את הגברים והנשים היהודים בגזי פליטה מהמנוע. בר וינר נדרש לקבור את הגופות במחנה ההשמדה חלמנו.
״מתוך המשאית הושלכו גופות המתים בערימה, כמו אשפה. גררו אותן בשיער או ברגליים. למעלה עמדו שני גברים שהשליכו את הגופות לבור, ובבור עמדו עוד שני גברים שסידרו אותן בשכבות. את העבודה הזאת ניהל איש ס״ס מיוחד, שנתן פקודות מה לעשות.״
שלמה בר וינר נמצא בחלמנו כבר שבועיים. נודע לו שגם משפחתו נמצאת בין הנרצחים. ב-19 בינואר 1942 עולה בידו לברוח. הוא מצליח לעשות את דרכו לגטו ורשה, ושם הוא מדווח לקבוצת מחתרת יהודית על מחנה ההשמדה. כדי להגן עליו, מביאים את שלמה בר וינר לזָמוֹשְץ׳ (Zamość). משם, שבועות מעטים לאחר מכן, משלחים אותו הגרמנים. שלמה בר וינר נרצח בגיל 30 במחנה ההשמדה בלז׳ץ.