שרה גלייך, אוקראינה, 1937
שרה גְלֶייך (Sara Glejch) – רצח המוני בירי
הקטע הקולי במילים
"14 באוקטובר – הגסטאפו כבר בעיר.
15 באוקטובר – הביזות נמשכות.
17 באוקטובר – היום הודיעו שמחר בבוקר כל מי שרשום צריך להגיע למשרדים ולהביא אתו את כל חפצי הערך שלו.״
כך מדווחת הסטודנטית שרה גלייך על כיבוש מריופול בידי הכוחות הגרמניים בסתיו 1941. ימים אחדים אחרי כניסתם לעיר מתחיל הרצח. בורות הירי שוכנים מחוץ לעיר. שרה גלייך, אחותה פָנְיָה ו-וְלָדְיָה, בנה הקטן של פניה, הובאו לשם בכוח.
"אז הגיע תורנו.
פקדו עלינו לפשוט את מה שלבשנו חוץ מהגופייה, ואז חיפשו עלינו כסף ומסמכים ורדפו אחרינו לאורך שפת הבור. הבורות היו מלאים עד למעלה בגופות. הלכנו על האנשים. ולדיה שאל שוב ושוב: ׳אנחנו הולכים לשחות? למה התפשטנו? בואי אמא, נלך הביתה, כאן לא נחמד׳. פניה לקחה אותו על הידיים, כי היה לו קשה ללכת על אדמת החרסית החלקלקה״.
כשהגרמנים מתחילים לירות נופלת שרה גלייך לבור.
כשהיא מתאוששת, היא מבינה כי היא שוכבת תחת אנשים מתים וגוססים.
היא עצמה לא נפצעה.
בבגדים מרוחים בדם היא יוצאת לחפש מחבוא.
קרובי משפחה אוספים אותה אל ביתם.
היא מצליחה להגיע אל אזור שאינו תחת כיבוש.
שרה גלייך שרדה את המלחמה.