לא קיימת תמונה של שרה פישקין
״מספרים שאת העובדים ואת בני משפחתם מגרשים במשלוח, ובמי שנשאר יורים למוות. כולם מפוחדים, איש אינו יודע מה לעשות וכיצד מוטב לנהוג.״
התלמידה שרה פישקין מתארת ביומנה את האיום הבלתי פוסק בגטו. התאריך הוא 8 במאי 1942. ימים אחדים לאחר מכן מתחילים יהודי העיירה הבילורוסית רוּבּיזֶ׳בִיץ׳ (Рубяжэвічы) לארוז את חפציהם לקראת שילוח.
״הזַּ'נְדַּרְמִים ושני שוטרים מאִיוִיֶנִייֶץ פורצים לבתים ומכים את האנשים למוות. בשוק עומדים היהודים המסכנים עם ילדיהם הקטנים, ומחכים שירשו להם לשים את המטען בעגלה. אלה שנשארו – מסתתרים, ובמחשבותיהם הם מצפים למותם. דרך מוצא אחרת - אין.״
שרה פישקין לא משולחת באותו היום. היא אמורה לעבוד עבור הגרמנים. חודש לאחר מכן פורק הגטו ברוּבּיזֶ׳בִיץ׳. שרה פישקין נלקחה למחנה עבודה ביחד עם אמה ועם דודתה. היא נורתה שם למוות בדצמבר 1942. יומנה נמצא אחרי מותה בעיירת הולדתה ונמסר לאחיה יאקוב.