אייכמן (חמישי מימין) לפני פשיטה משטרתית, וינה, 18 במרץ 1938
אדולף אייכמן
הקטע הקולי במילים
זהו תצלום מפשיטה שערך הס״ס בווינה ב-1938. מלפנים, מימין, לבוש מדים שחורים, עומד אדולף אייכמן, עורכו של פרוטוקול הפגישה בוואנזה. לקראת סוף המלחמה, כאשר הדיקטטורה הנאצית כבר הייתה קרובה לקיצה, ניסה אייכמן לארגן את היעלמותו. הדבר עלה בידו ב-1950, אז נמלט לארגנטינה בשם בדוי. בבואנוס איירס הוא נפגש דרך קבע עם נאצים אחרים שברחו לשם. אלה הקפידו, אפילו בשיחותיהם הפרטיות, להכחיש את פשעי הנאצים וממדיהם, ודיברו על פרוטוקול הפגישה בוואנזה כעל מעשה זיוף - ועל הידיעות בדבר הרצח ההמוני כעל תעמולה יהודית. אייכמן חשש שמפעל חייו עומד בסכנה. במקום לטעון אף הוא שהמסמך אינו אלא זיוף, הוא חשף את זהותו כאחד ממשתתפי הפגישה וכעורך הפרוטוקול שלה.
אייכמן היה מהאחראים העיקריים לרדיפתם של יהודיות ויהודים מכל רחבי אירופה, ולרציחתם. במאי 1960 הוא נחטף על ידי המוסד הישראלי בארגנטינה והובא לבסוף למשפט בירושלים. למשפט שנערך לו נודעה חשיבות רבה הן בתרבות הזיכרון הגרמנית והן בתרבות הזיכרון הישראלית, ובשתי המדינות הוא תרם להסרתו של מסך השתיקה מעל למאורעות האלה, שאין להם אח ורע בהיסטוריה. ואולם נקודות המבט בכל זאת שונות ביותר זו מזו: מצד אחד חברת הניצולים והקורבנות, מצד שני חברת המבצעים ומשתפי הפעולה.
משפטו של אייכמן הסתיים בגזר דין מוות ובהוצאתו להורג.