: מודעת אבל המודיעה על מותו של גרהרד קלופפר, עיתון Südwest Presse, אולם (Ulm), 2 בפברואר 1987
גרהרד קלופפר
הקטע הקולי במילים
המשפטן גרהרד קלופְּפֶר היה דירקטור מיניסטריאלי בלשכת המפלגה. אחד מתפקידיו היה לכפות את הדרישות הקיצוניות של המפלגה הנאצית על משרדי הממשלה השונים ברייך.
בתום המלחמה נעלמו תחילה עקבותיו של קלופפר, אולם הוא נעצר לאחר זמן לא רב. במשפטי נירנברג הוא נחקר פעמים רבות, אולם לא הוגש נגדו כתב אישום. התיק של קלופפר הועבר לבית דין לדה-נאציפיקציה. בתי דין אלה היו ועדות של אזרחים מן השורה באזורי הכיבוש שבשליטת ארה״ב, בריטניה וצרפת. ועדות אלה נועדו לשפוט אנשים על חלקם במשטר הנאצי, לפי חמש קטגוריות: נאשמים עיקריים, נאשמים, נאשמים זוטרים, משתפי פעולה ולבסוף חפים מפשע. במרץ 1949 סווג קלופפר כ"נאשם זוטר". נפסק נגדו קנס בסך 2,000 מארקים גרמניים והותר לו לעסוק בעבודות פשוטות בלבד במשך תקופת מאסר על תנאי של שלוש שנים.
קלופפר ופושעים נאצים אחרים זכו לפסקי דין מקלים כאלה עקב האקלים החברתי של המלחמה הקרה: ככל שגברה המתיחות בין מזרח למערב, כך השתדלו יותר בעלות הברית המערביות לבסס את גרמניה המערבית כמדינה חזקה במרכז אירופה. במקביל, בשנותיה הראשונות של גרמניה המערבית דאגו פוליטיקאים לטהר את שמם של עובדי השירות הציבורי מתקופת המשטר הנאצי. בסופו של דבר השתלבו רבים מהפושעים הנאצים בחברה של גרמניה המערבית.
גם האוכלוסייה ראתה עצמה כמי שרומתה על ידי היטלר ומעגל הכוח שלו. תושבי גרמניה המערבית תפשו גם את עצמם כקורבנות – קורבנות המלחמה, קורבנות הגירוש מהשטחים שאבדו במזרח, וקורבנות של מערכות המשפט של המעצמות המנצחות. האקלים החברתי הזה הפך את גרמניה המערבית הצעירה למקום שהחיים בו קשים למדיי עבור הניצולים המעטים של פשעי הנאצים.
משנת 1956 עבד גרהרד קלופפר, כמעט באין מפריע, כעורך דין בעיר אוּלְם (Ulm). מימין למעבר לחדר הבא תוכלו לראות את מודעת האבל על מותו, שחוללה סערה ב-1987.